<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פ"ז</h1>
<h2>דף יט.</h2>
ירושלמי מסכת פסחים פרק מקום שנהגו (פ"ד ה"א), חרמי טבריה גרוסי צפורי רשושי עכו נהגו שלא לעשות מלאכה בחולו של מועד. איבעיא להו(א), גלו ממקום אל מקום ובקשו לחזור בהם, ייבה כהדה בני מיישא קבילו עליהון שלא לפרש בים הגדול, אתון ושאלון לרבי אליה, אבותינו נהגו שלא לפרש בים הגדול מה אנו. אמר ליה מכיון שנהגו אבותיכם בו איסור אל תשנו ממנהג אבותיכם נוחי נפש. מכל מקום מסתברא בכיוצא בזה אם אין איסור בדבר נשאלין לחכם ומתירין להם, וכמו שאמר שם הירושלמי, ואין אדם נשאל על נדרו, והשיבו תמן מי שנדר נשאל ברם הכא (אבותינו) [אבותיכם] נדרו. ומקשי, כל שכן יהו מותרין. ואמר רבי חנניה, לא מן הדא אלא מן הדא, רבי אליה תלמידיה דרבי הוה ורבי יהודה אמר אסור לפרש בים הגדול. גמרין סוף פרק מי שהפך את זיתיו (מו"ק י"ג ב'), רבי יוסי אומר צדי עכו דשושי צפורי הן החמירו על עצמן. ומיהו הא דאין מפרשין בים הגדול, כתב הרשב"א ז"ל בפרק יציאות שבת, ועכשו נהגו להפליג בערב שבת, ולא ידעתי למה סמכו, וכן גדולי ישראל עושין כן ולא נגלה לי טעמן, עד כאן.
<h2>דף לה.</h2>
רש"י ז"ל בפרשת חקת התורה (במדבר כ"א כ') הביא בשם תנחומא (חקת כ"א) שבימה של טבריא הוא בארה של מרים. ומיהו בפרק במה מדליקין, הרוצה לראות בארה של מרים יעלה להר הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים.
<h2>דף לט.</h2>
וכן אסרו ז"ל (שבת ל"ט א'—ב'), להטמין בשבת את החמין בחמי טבריה משום דתולדת האור הוא דקא חלפא אפיתחו דגיהנם. וכן פרק כל שעה (פסחים מ"א א'), אמר רב חסדא המבשל בחמי טבריה בשבת פטור, פסח שבשלו בחמי טבריה חייב. מאי שנא שבת דלאו תולדת אש הוא פסח נמי לאו תולדת אש הוא. מאי חייב נמי דקתני דקא עבר משום צלי אש. ואמרינן פרק כירה, אמר רבינא שמע מיניה המבשל בחמי טבריה בשבת חייב. ומקשי מהא דרב חסדא דאמר פטור, ומשני מאי חייב נמי דקאמר מכת מרדות דרבנן, דפטור אבל אסור הכי דיניה, ורבינא ורב חסדא לא פליגי. ואם כן חייב סתמא הוא מלקות.
<h2>דף מ.</h2>
[על חמי טבריא] אם מותר לרחוץ בהם בשבת, גרסינן פרק כירה (שבת מ' א'), אמר ר' שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא, בתחלה היו רוחצים בחמין שהחמו מערב שבת, התחילו הבלנין להחם חמין בשבת, אסרו להם החמין [והתירו להם הזיעה, ועדין היו רוחצין ואומרים מזיעין אנו, אסרו להם את הזיעה] והתירו להם חמי טבריה, ועדיין היו רוחצין בחמי האור ואומרים בחמי טבריה רחצנו, אסרו להם חמי טבריה והתירו להם את הצונן. ראו שאין הדבר עומד התירו להם חמי טבריה וזיעה במקומה עומדת. כלומר באיסורה. גרסינן פרק החבית (שבת קמ"ז א'), הרוחץ במערה או במי טבריא מסתפג אפילו בעשר אלונטיות וכו'. קתני מי מערה דומיא דמי טבריה, מה מי טבריה חמין אף מי מערה חמין. וכתב הרב אלפאסי ז"ל, הרוחץ דיעבד אין לכתחלה לא, ואי קשיא לך הא דגרסינן פרק שמונה שרצים (שבת ק"ט א'), ת"ר רוחצין במי גדר ובמי חמתן ובמי טבריא, וגרסינן פרק כירה, ראו שאין הדבר עומד התירו להם חמי טבריה וזיעה במקומה עומדת, דש"מ דמותר לרחוץ בחמי טבריה לכתחלה והכא קאמרינן הרוחץ דיעבד אין לכתחלה לא. לאו אמי טבריא אמר אלא אמי מערה קאמר, והא דקתני למי טבריה גבי מערה לגלויי עליה דמי מערה חמין נינהו הוא דקתני לה, אבל מי טבריה מותר לרחוץ בה ואפילו לכתחלה. ומי מערה מאי טעמא לא שרו לכתחלה, משום דמי מערה מיטללא כדאמרינן פרק שור שנגח (ב"ק נ' ב'), מערה מרבעה ומיטללא נפיש הבלא דידהו ואתי לידי זיעה, ומשום הכי לא שרי לכתחלה, עד כאן. הרי שחמי טבירא ודדמי להו מותר לרחוץ בהם בשבת לכתחלה, וכן נמי פסק הרב בעל התרומה ז"ל (סי' רל"ב—רל"ג). ואין אחד מהן ז"ל שמזכיר הא דאשתהי הא דלא אשתהי, דתניא (שבת ק"ט ב'), רוחצין במי טבריא ובמי משרה ובימה של סדום אף על פי שיש חטטין בראשו, במה דברים אמורים שלא נשתהה אבל נשתהה אסור. והרי"ף ז"ל לא הביאה. תוספתא מסכת שבת פרק י"ז (הי"ב—י"ג), וכן היה רשב"ג אומר אם היו רגליו מלוכלכות בטיט ובצואה מגרדין במגרדת כדי שלא יטנפו את כליו, הרוחץ בחמי טבריא לא יזלפו עליו אחרים אבל מזלף הוא על ידי עצמו. רבי שמעון בן אלעזר אומר אף הוא לא יזלף על ידי עצמו מפני שמרבה הבל ומכבד את הקרקע, אבל רוחץ כדרכו ועולה. וכן תמצא בארץ אנדלוס עיר גבורים גאוני עולם ושמה ברצלונה וסמוך לה חמי בראשית ולכתחלה רוחצין בהם בשבת. וכן כתב הרב בעל עבודת הקדש וז"ל, רוחץ אדם בחמי טבריא בשבת ואין צריך לומר בי"ט, עד כאן.
<h2>דף מ:</h2>
וכן אסרו ז"ל (שבת ל"ט א'—ב'), להטמין בשבת את החמין בחמי טבריה משום דתולדת האור הוא דקא חלפא אפיתחו דגיהנם. וכן פרק כל שעה (פסחים מ"א א'), אמר רב חסדא המבשל בחמי טבריה בשבת פטור, פסח שבשלו בחמי טבריה חייב. מאי שנא שבת דלאו תולדת אש הוא פסח נמי לאו תולדת אש הוא. מאי חייב נמי דקתני דקא עבר משום צלי אש. ואמרינן פרק כירה, אמר רבינא שמע מיניה המבשל בחמי טבריה בשבת חייב. ומקשי מהא דרב חסדא דאמר פטור, ומשני מאי חייב נמי דקאמר מכת מרדות דרבנן, דפטור אבל אסור הכי דיניה, ורבינא ורב חסדא לא פליגי. ואם כן חייב סתמא הוא מלקות.
<h2>דף קט.</h2>
[על חמי טבריא] אם מותר לרחוץ בהם בשבת, גרסינן פרק כירה (שבת מ' א'), אמר ר' שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא, בתחלה היו רוחצים בחמין שהחמו מערב שבת, התחילו הבלנין להחם חמין בשבת, אסרו להם החמין [והתירו להם הזיעה, ועדין היו רוחצין ואומרים מזיעין אנו, אסרו להם את הזיעה] והתירו להם חמי טבריה, ועדיין היו רוחצין בחמי האור ואומרים בחמי טבריה רחצנו, אסרו להם חמי טבריה והתירו להם את הצונן. ראו שאין הדבר עומד התירו להם חמי טבריה וזיעה במקומה עומדת. כלומר באיסורה. גרסינן פרק החבית (שבת קמ"ז א'), הרוחץ במערה או במי טבריא מסתפג אפילו בעשר אלונטיות וכו'. קתני מי מערה דומיא דמי טבריה, מה מי טבריה חמין אף מי מערה חמין. וכתב הרב אלפאסי ז"ל, הרוחץ דיעבד אין לכתחלה לא, ואי קשיא לך הא דגרסינן פרק שמונה שרצים (שבת ק"ט א'), ת"ר רוחצין במי גדר ובמי חמתן ובמי טבריא, וגרסינן פרק כירה, ראו שאין הדבר עומד התירו להם חמי טבריה וזיעה במקומה עומדת, דש"מ דמותר לרחוץ בחמי טבריה לכתחלה והכא קאמרינן הרוחץ דיעבד אין לכתחלה לא. לאו אמי טבריא אמר אלא אמי מערה קאמר, והא דקתני למי טבריה גבי מערה לגלויי עליה דמי מערה חמין נינהו הוא דקתני לה, אבל מי טבריה מותר לרחוץ בה ואפילו לכתחלה. ומי מערה מאי טעמא לא שרו לכתחלה, משום דמי מערה מיטללא כדאמרינן פרק שור שנגח (ב"ק נ' ב'), מערה מרבעה ומיטללא נפיש הבלא דידהו ואתי לידי זיעה, ומשום הכי לא שרי לכתחלה, עד כאן. הרי שחמי טבירא ודדמי להו מותר לרחוץ בהם בשבת לכתחלה, וכן נמי פסק הרב בעל התרומה ז"ל (סי' רל"ב—רל"ג). ואין אחד מהן ז"ל שמזכיר הא דאשתהי הא דלא אשתהי, דתניא (שבת ק"ט ב'), רוחצין במי טבריא ובמי משרה ובימה של סדום אף על פי שיש חטטין בראשו, במה דברים אמורים שלא נשתהה אבל נשתהה אסור. והרי"ף ז"ל לא הביאה. תוספתא מסכת שבת פרק י"ז (הי"ב—י"ג), וכן היה רשב"ג אומר אם היו רגליו מלוכלכות בטיט ובצואה מגרדין במגרדת כדי שלא יטנפו את כליו, הרוחץ בחמי טבריא לא יזלפו עליו אחרים אבל מזלף הוא על ידי עצמו. רבי שמעון בן אלעזר אומר אף הוא לא יזלף על ידי עצמו מפני שמרבה הבל ומכבד את הקרקע, אבל רוחץ כדרכו ועולה. וכן תמצא בארץ אנדלוס עיר גבורים גאוני עולם ושמה ברצלונה וסמוך לה חמי בראשית ולכתחלה רוחצין בהם בשבת. וכן כתב הרב בעל עבודת הקדש וז"ל, רוחץ אדם בחמי טבריא בשבת ואין צריך לומר בי"ט, עד כאן.
<h2>דף קמז.</h2>
[על חמי טבריא] אם מותר לרחוץ בהם בשבת, גרסינן פרק כירה (שבת מ' א'), אמר ר' שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא, בתחלה היו רוחצים בחמין שהחמו מערב שבת, התחילו הבלנין להחם חמין בשבת, אסרו להם החמין [והתירו להם הזיעה, ועדין היו רוחצין ואומרים מזיעין אנו, אסרו להם את הזיעה] והתירו להם חמי טבריה, ועדיין היו רוחצין בחמי האור ואומרים בחמי טבריה רחצנו, אסרו להם חמי טבריה והתירו להם את הצונן. ראו שאין הדבר עומד התירו להם חמי טבריה וזיעה במקומה עומדת. כלומר באיסורה. גרסינן פרק החבית, הרוחץ במערה או במי טבריא מסתפג אפילו בעשר אלונטיות וכו'. קתני מי מערה דומיא דמי טבריה, מה מי טבריה חמין אף מי מערה חמין. וכתב הרב אלפאסי ז"ל, הרוחץ דיעבד אין לכתחלה לא, ואי קשיא לך הא דגרסינן פרק שמונה שרצים (שבת ק"ט א'), ת"ר רוחצין במי גדר ובמי חמתן ובמי טבריא, וגרסינן פרק כירה, ראו שאין הדבר עומד התירו להם חמי טבריה וזיעה במקומה עומדת, דש"מ דמותר לרחוץ בחמי טבריה לכתחלה והכא קאמרינן הרוחץ דיעבד אין לכתחלה לא. לאו אמי טבריא אמר אלא אמי מערה קאמר, והא דקתני למי טבריה גבי מערה לגלויי עליה דמי מערה חמין נינהו הוא דקתני לה, אבל מי טבריה מותר לרחוץ בה ואפילו לכתחלה. ומי מערה מאי טעמא לא שרו לכתחלה, משום דמי מערה מיטללא כדאמרינן פרק שור שנגח (ב"ק נ' ב'), מערה מרבעה ומיטללא נפיש הבלא דידהו ואתי לידי זיעה, ומשום הכי לא שרי לכתחלה, עד כאן. הרי שחמי טבירא ודדמי להו מותר לרחוץ בהם בשבת לכתחלה, וכן נמי פסק הרב בעל התרומה ז"ל (סי' רל"ב—רל"ג). ואין אחד מהן ז"ל שמזכיר הא דאשתהי הא דלא אשתהי, דתניא (שבת ק"ט ב'), רוחצין במי טבריא ובמי משרה ובימה של סדום אף על פי שיש חטטין בראשו, במה דברים אמורים שלא נשתהה אבל נשתהה אסור. והרי"ף ז"ל לא הביאה. תוספתא מסכת שבת פרק י"ז (הי"ב—י"ג), וכן היה רשב"ג אומר אם היו רגליו מלוכלכות בטיט ובצואה מגרדין במגרדת כדי שלא יטנפו את כליו, הרוחץ בחמי טבריא לא יזלפו עליו אחרים אבל מזלף הוא על ידי עצמו. רבי שמעון בן אלעזר אומר אף הוא לא יזלף על ידי עצמו מפני שמרבה הבל ומכבד את הקרקע, אבל רוחץ כדרכו ועולה. וכן תמצא בארץ אנדלוס עיר גבורים גאוני עולם ושמה ברצלונה וסמוך לה חמי בראשית ולכתחלה רוחצין בהם בשבת. וכן כתב הרב בעל עבודת הקדש וז"ל, רוחץ אדם בחמי טבריא בשבת ואין צריך לומר בי"ט, עד כאן.
